מתוך כתב העת לשירה "מעין" 10+11 (2014):

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ביטאון   קיץ 2014

 

קולות מלחייה

 

לא פעם מסרו אותה

מיד אחת לשנייה.

 

לא פעם פיזרו ממנה

גרגירי עופרת.

 

את המלחייה הזאת

קשה לסיים.

 

בקרקעית נערם האורז,

חלקו חמק תוך כדי ניעור

מחור אחד, רחב במיוחד.

 

היא מונחת על שולחן

הדיונים,

לצד האוכל המהיר

והנשנושים המוגשים.

 

כמוה, יש בכל העולם,

למדיינים.

​

​

​

​

​

ביטאון   סתיו 2014

 

עלילות חמוריקו

מאת משיח בן דויד

 

 

 

בלילה,

עוד לפני עלות השחר

היה מתעורר לו חמור לבן

לאכול תלתן שעלעליו מכוסים

טיפות של טל.

 

הרבה מן החיות לא יודעות

שזוהי השעה הטובה ביותר

לאכול תלתן

כי טעמו משובח ורענן

בזכות הטל!

 

חיות האחו היו מתעוררות בזריחה

כשקרני השמש מחממות ומיבשות

את העשב וטעמו

נהיה דל.

 

בכל ערב

היה החמור הלבן נרדם מוקדם

מתכונן לאכול שוב למחרת מן התלתן.

 

באחד הימים

הבחינו החיות באנשים קרבים

סוגרים את האחו והשדות.

"זה הזמן לעזוב" קראו החיות,

הזמינו את החמור

והשאירו את האחו מאחור.

 

התבונן החמור סביב והחליט -

הוא לא מוכן להיפרד משדות התלתן,

התעקש ונשאר.

 

סיימו האנשים את עבודתם

והבחינו בחמוריקו הלבן.

לאט, לאט,

התקרבו לשדה התלתן וכשהגיעו -

לכדו את החמור שעמד נדהם: "אי-אה!"

 

חמוריקו הושם באורווה

וחבילת חציר יבשה ניתנה לו לארוחה.

ברֵד החשכה

הבחינו האנשים בפרוותו הבוהקת

והשתאו ליופייה.

 

למחרת,

שוב קיבל החמור הלבן חבילת חציר יבשה,

התאכזב מאוד וישב על אחוריו,

עצוב בפינה.

בסוף היום,

שבו האנשים לצפות בפרוותו הלבנה

זוהרת באפלה.

 

החמור המסכן הצטער נורא על התלתן שאבד

ולפני עלות השחר היה מתעורר ומביט לעבר שדות האחו

שם צמח שדה וגן.

 

חלפו הימים,

הפרווה הלבנה של החמור האפירה

והתפעלות האנשים עברה לה,

חמוריקו נשאר בדד.

 

החמור שהפך אפור והושם בכלוב

אכל חציר וחבר לזבוב.

זהו החמור שלובן פרוותו לא תחזור,

עליו משיח לא יוכל לדהור.

 

יש לזכור:

לאכול קש זה קל ומבוקש

אך לחיות באחו ולאכול טל

צריך להיות בר מזל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

 

 

 

 

ביטאון אביב  2014

 

מה אמר

 

יום טוב לראות אמנות. ללכת להיכל המוזיאון, להיכנס בשערי השמירה, לפסוע פסיעות איטיות ולהתבונן ביצירות חולצות שד.

אתה המבקר, קרב את פיך והחל לינוק: תזונה לדמיונך, פרי מחשבה, זיכרון להיסטוריה וזיקה לתרבותך. 

האמנות אוהבת את הקהל שלה. כל הצופה בה- היא מחבקת. מעוניינת להראות, להישמע, לחדור פנימה רק בכדי שהמבקר יגיב אליה.

האמנות מפלרטטת עם אורחיה: "בוא תראה אותי משילה ממך את שיגרתך! בוא תיגע בי ואדע אותך! אתה רואה אותי ואני הופכת ממשית.

תבוא אלי ואפתח לך את הדלת- שם המציאות מסתתרת."

האמנות תמשוך אותך פנימה במסדרון מתפצל, אתה תתהלך וראשך יסתחרר, תלכד בחוטיה כשצבע יטשטש את עיניך.

אתה והאמנות תרקדו את מחול האוהבים.  כבר לא תרצה בה יותר, ספגת כלום מהכל! תחפש את היציאה ותתלהט: "מספיק! די והותר!"

-"אמנות אני. אוהבת אותך, מבקר יקר שלי! מדביקה אותך בתפרחת האביב."

מגורד. אתה, שמור לה אמונים, משוך על עורך שמן סיכת בתולין.

 

צא מהמוזיאון לגנות את השיגרה!  צא מזהותך!  צא לראות את עצמך!

 

אתה, הציבור! מתעורר בכל בוקר לשיגרה המורטת עצבים, יושב על האסלה ומוציא את החרא תמיד מאותו החור.

המוזיאון נוטף, מגורה, משתוקק לביקור. תסב לו את תשומת ליבך. תבוא אל המוזיאון והיה נקי.

האמנות תפתה אותך בשערותיה. תפתח דלת לפניך ואתה תיכנס לאזור דמדומים.

 

     

      THE ART IS ALL YOU NEED  

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

​

 

 

​

​

 

ביטאון ולישון  מעלה גירה 

 

 

 

CHAPTER a

טוחנת עשב במדבר

 

 

CHAPTER ZVI

ערימות סיפורים נחבאים מאחורי אסופים

 

 

CHAPTER P

יו קאן גט דה גירל אאוט פרום דה קיבוץ,

באט יו קאנט גט דה קיבוץ אאוט פרום דה גירל.

 

 

CHAPTER ISH

כוס מלאה ואחד בוץ

 

 

CHAPTER T

אייל תימני

 

 

Lוויתנים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קטעים מתוך

 

ביטאון חורף 2014